מוניטין - האמנם סיווג מחדש?
פסק דין העליון קבע שכל התמורה שולמה בגין מכירת מניות וביטל את פסק דינו של המחוזי שהכיר בכך שחלק מהתמורה שולמה בגין מוניטין, עליו חל מיסוי מופחת. הביטול נומק בטענה שהנישום ביצע עיסקה למכירת מניות אך "סיווג אותה מחדש", לצרכי תשלום מס, לעיסקה של מכירת מניות ומוניטין ואילו פעולת "סיווג מחדש" זו מותרת ככלל רק בידי רשות המיסים.
* * *
הייתכן כי לא הנישום אלא דווקא פסק דין העליון הוא זה שמסווג את העיסקה מחדש?
כפי שהוצג והוכח בבית המשפט המחוזי, ההסכם שנחתם בין הצדדים, עליו חתום גם הנישום באופן אישי, אינו הסכם 'מכירת מניות' כי אם 'הסכם מיזוג' במסגרתו מעביר הנישום את מניותיו והמוניטין העיסקי האישי שלו.
בית המשפט המחוזי ישב על המדוכה מספר שנים אחרי העיסקה. לפיכך בחן לא רק את כוונת הצדדים, לא רק את ההסכם, אלא גם את מה שהתבצע בפועל במהלך העיסקה ובשנים לבוא. זאת באמצעות חקירת 9 עדים ומאות מסמכים שהוצגו בפניו. מכל אלה עלה בברור שעיסקת המיזוג כללה גם מכר מוניטין והוכח שהמוניטין הועבר לא רק "על הנייר" אלא בפועל. מדובר בהכרעה עובדתית מובהקת של ערכאה שבחנה הראיות והעובדות.
משלל מסמכי העיסקה גם עלה שהנישום והרוכשת דיווחו מראש לבורסה לניירות ערך ולרשות המיסים, עוד לפני השלמת העיסקה (הקלוזינג), על מכר מוניטין לצד מניות. ובכל מסמכי עיסקת המיזוג, 'בזמן אמת', ובדיווחים לרשויות השונות, אוזכרה העברת המוניטין לצד המניות. (ראה פס"ד המחוזי סעיפים 81 'נוסח הסכם המיזוג' וגם סע' 93-94) וכפי שנקבע בפסק דין המחוזי המפקחת מטעם רשות המיסים לא הצליחה להצביע ולו על מסמך אחד או דיווח אחד שאין בו איזכור של העברת המוניטין.
בנוסף, בהסכם בין הצדדים לעיסקה, בתיאור הנכסים המועברים במסגרת המיזוג אין שום איזכור למונחים "מכירת מניות" ו"מחיר למניה".
הייתכן כי דווקא פסק דין העליון הוא זה שמסווג מחדש עיסקת 'מיזוג', במסגרתה בעל השליטה העביר 'מוניטין' לחברה המתמזגת ו'מניות' לאלביט, כנגד תמורה כספית, ואילו דווקא העליון הוא זה ש"מסווגה מחדש" ומשנה אותה לעיסקת 'מכירת מניות' בלבד?
* * *
ומה לגבי "תמונת ראי" אצל אלביט שהינה החברה הקולטת במיזוג זה?
כל מי שבקיא בשוק ההון מכיר היטב כי לאור אילוצי זמן ורגישות לדליפת "מידע פנים" עיסקאות רבות נסגרות במהירות, בפורום מצומצם של מקבלי החלטות, במחיר כולל (מחיר "חבילה" עבור כלל הנכסים הנרכשים). רק לאחר מכן צוותי עבודה חשבונאיים נרחבים פועלים בגלוי, במשך הזמן הנדרש, לפירוק "החבילה" למרכיביה.
כך גם בעיסקה זו, וכפי שעלה בבית המשפט המחוזי, לאחר השלמת העיסקה גם אלביט יישמה פרקטיקה מקובלת של 'הקצאת מחיר הרכישה' למרכיביה השונים ( Purchase Price Allocation ) כגון: טכנולוגייה, שם מסחרי, כוח אדם פעיל, מוניטין ועוד ועוד. (סעיף 96 בפסק דין המחוזי) זאת לצורך דיווחיה לרשויות השונות, לרבות הבורסה ורשויות המס. בבית המשפט המחוזי גם העיד מי שביצע את הקצאת המחיר מטעמה של אלביט והציג את העבודה שעשה עבור אלביט.
אך אם פסק דינו של כב' השופט שטיין בעליון טוען שהנישום "מכר רק מניות" וביצע "סיווג מחדש" שאינו בסמכותו, אזי האם ב"תמונת ראי" הייתכן שגם אלביט, הצד השני לעיסקה, "רכשה רק מניות" והקצאת מחיר הרכישה שביצעה לצורך דיווחיה לכאורה איננה מותרת? מה עם עוד אלפי החברות שנוהגות על פי פרקטיקת הקצאה מקובלת זו בישראל וברחבי העולם?
* * *
סיווג מחדש של תמריצים ונישומים
בזמנו, כאשר למדינת ישראל היה אינטרס לפתח את שוק ההון המקומי היא החליטה להעניק תמריצי מס, גם כדי לעודד חברות להירשם למסחר בבורסה וגם כדי לעודד משקיעים. משהושגו יעדיה שינתה את מדיניותה וקיבלה החלטות חדשות: לבטל את התמריצים ולהעלות את שעורי המס על ריווחי הון תוך פגיעה באלו שכבר נענו לקריאתה והפכו "שבויים" בידיה
?ומה באשר לטרמינולוגייה והשקפת העולם של מייצגי המדינה
במסגרת המחלוקת בנוגע למיסוי רווח ההון בתיק זה, התמריץ של מדינת ישראל, שפעם כונה "הטבת מס", סווג עתה מחדש וזוכה לכינוי "מכבסת מס" ע"י נציג רשות המיסים (ראה מסמך 'עירעור רשות המיסים' באתר זה) ו"פירצת מס" בפסק דינו של כב' השופט שטיין. ואילו הנישומים, אלה שהמדינה פעם חפצה ביקרם ואשר נענו לעידודה ותמריציה, הם מסווגים עכשיו מחדש ורטרואקטיבית ל"מנצלי פירצת מס", "נמלטים מחבות מס", "חומקים מתשלום מס".